אני אומרת לה. "אני אתך, בואי נחשוב ביחד". להיות עסק של אשה אחת או איש אחד, להיות כל התפקידים שיש בעסק לבד. בלי שותפים, בלי עובדים בלי מישהו לחשוב אתו יחד ולהתייעץ, בלי לשמוע את עצמך מדברת על נושאים…

לפני חודש התחלתי. זאת הייתה החלטה פשוטה החלטה ללכת מסלול קבוע 6 ימים בשבוע כל יום בלי שבת. למה?

אמא שלי. אני אומרת את המילים האלה בליבי והעיניים מוצפות דמעות כאלה של געגוע ענק חור ששום דבר ואף אחד לא יכול למלא כי הוא בצורה ששמורה רק לאמא.

נפגשנו בסטודיו של עינת, מרחק 5 דקות הליכה מהשכונה של שתינו בבנימינה. הסטודיו הוא אי של שקט לאוזניים ולעיניים, מקום מושלם לדבר בו על ביטוי ויצירה .

עשיתי את זה! סיימתי עשרה ימים של ניקוי תזונתי עמוק ושרדתי כדי לספר. לא בקלות אני משתמשת במילה הישרדות אבל היו ימים היו שעות שהיא ממש מתאימה להם. נתחיל בלמה?

אני לא מאמינה ששוב אני נכנסת לזה לכתוב על עצמי מצד שני כבר אמרו את זה קודם לפני רק על עצמי לספר ידעתי ואם אני לא יודעת מי ידע?

לא תכננתי את זה אף פעם ככה אבל אני מבינה שעד עכשיו האינסטגרם שלי היה בעצם בלוג אישי. שם, לא משנה מתי או באיזה מצב רגשי או פיזי הייתי מצאתי מקום לביטוי.