nor

עם עינת רויכמן

בפועל לא יצאנו לדרינק רק דיברנו עליו כי הקומקום בסטודיו שלה התקלקל

והדרינק של עינת הוא תה חם עם נענע, ככה פשוט.

נפגשנו בסטודיו של עינת, מרחק 5 דקות הליכה מהשכונה של שתינו בבנימינה.

הסטודיו הוא אי של שקט לאוזניים ולעיניים, מקום מושלם לדבר בו על ביטוי ויצירה .

 

וואבי סאבי // עינת רויכמן

הייתי קרן שמש

נתקלתי בטיפה

נשברתי

חזרתי

עכשיו אני קשת

אנחנו מתחילות את השיחה בטבעיות, הרי אנחנו כבר מכירות קצת ואני יודעת שעינת היא יוצרת לא רק במקצוע שלה, מעצבת פנים, או ככותבת שירים, גם בקולאז'ים מרתקים שהיא יוצרת ולאחרונה גם בקרמיקה, אז הכי טבעי היה להתחיל לדבר על יצירה ועינת אומרת משפט שיחזור על עצמו כמה פעמים בשיחה שלנו בוורסיות שונות : "בשבילי היצירה היא ריפוי".

עינת גדלה בשכונה חמה באולגה עד גיל 6 שאז ההורים החליטו להתקדם ולעבור לדירה חדשה בחדרה. היא מתארת את השכונה שגדלה בה כמקום תוסס ומורכב אבל זיכרון העזיבה של השכונה והמעבר הוא זיכרון שלווה בהלם – מחיר של יציאה מחממה עוטפת למציאות שונה. במידה רבה המעבר הזה נוכח ומלווה אותה ביכולת המופלאה שלה ליצור חיבורים בין קצוות  בחיים כמו גם בכתיבה שלה.

כשאני שואלת את עינת על סוד ההתמדה שלה בביטוי ויצירה היא חוזרת לנקודת הזמן הזאת של המעבר.

"ההתמדה נובעת מזה שיש לי מה להגיד. יש לי מה להשמיע לעולם.

אני רואה דברים בצורה מסוימת, אני חושבת שזה הגיע מהבית שהוא דומה מאד ובו זמנית שונה מאד מהבית שיצרתי מאד מהבית שיצרתי.

בשנים הראשונות שלי גדלתי בשכונה באולגה ויש דברים שרכשתי מההווי הזה שם, יש בי את היכולת לחבר בין הקצוות והכתיבה יוצרת את החיבור הזה"

nor
rrem

שיעור דקדוק / עינת רויכמן

נולדתי בידיעה שאני גוף ראשון מדבר/ ת
בבגרות למדנו יחד שאתה גוף שני נוכח
את גוף שלישי נסתר
הכרתי יותר מאוחר
כשהגוף המוכר
הפך קצת זר .
אלו הם שיניי הזמן
ולמדקדקים גם הגוף והבניין .
ואני שבין עיקר לטפל לא מבחינה
רואה רק שורשים ,וגם את הגזרה.

היא מספרת לי שהיא הייתה מורה ללשון , לימדה במשך עשור עולים חדשים לדבר עברית ואת התשוקה למשחקי מילים, את אהבת השפה העברית , ההקשרים והעומק שלה היא מכירה כבר מאז.

אחרי הלידה של ביתה החמישית היא החליטה להצטרף למסגרת קבוצתית מונחית לירידה במשקל  ולצד השלת הקילוגרמים שנוספו בזמן ההריון היא מצאה את עצמה משיבה בחיוב להזמנה להצטרף כמנחה לקבוצות במועדון, לצורך זה היא למדה הנחיית קבוצות ו NLP ובמקביל לעבודתה התחילה ללמוד עיצוב פנים.

הנה חזרנו לנקודת ההיכרות הראשונה בינינו.

אני ממשיכה בשאלה על השראה, מאיפה היא שואבת אותה ומהי ההשראה שלה לכתיבה.

"אני כותבת קודם כל לעצמי, פותרת מחשבות וסוגיות שלי עם עצמי או עם מה שסביבי, זאת עוד דרך להסתכל על הדברים, בכלל כל תחום יצירתי מפתח את יכולת ההתבוננות. אני יותר מסתכלת, אני בסוג של מדיטציה עם מה שאני רואה במובן של תשומת לב, מאד מושקעת במה שאני רואה, לא נותנת לו לעבור לידי.  מהמקום הזה של התבוננות ממוקדת באה הכתיבה ומאפשרת לי לראות דרך כמה נקודות מבט"

עינת מוסיפה שההבנה שהיא צינור ופרקטיקה של כתיבה יומיומית מאפשרת לה לכתוב כדי להשתחרר לכתוב בלי ביקורתיות.

"לפעמים אני משתנה תוך כדי הכתיבה, לפעמים אני מסיימת ומוחקת את השורה הראשונה, היא כבר לא רלוונטית"

nor

יש בכתיבה של עינת הרבה מלאכה של דיוק. היא מספרת לי על תהליך הכתיבה. אחרי הכתיבה הספונטנית היא מתחילה לנקות. לנקות מילים עד שהיא מגיעה לחיבור המזוקק הזה שאינו דורש הרבה מילים כדי להעביר רעיון או רגש ובו כל מילה מקבלת את מקומה והמשקל הנכון מבחינתה.

מלבד הדיוק היא נותנת פוקוס מיוחד לרוח השירים, "שלא יהיו שליליים".

"השורה האחרונה צריכה לעורר תקווה, לעורר בקורא/ת משהו" היא אומרת.

רונה / עינת רויכמן

אפשר למות כמה פעמים.
בתוך חללית ,
בתוך מטוס,
בתוך עצב שאין לו סוף.
אבל כשאת גדולה מהחיים , את אף פעם לא מתה ,באמת.

 

"יש שירים שאני כותבת ב 10 דקות, כמו השיר הזה על רונה רמון. יצאתי מפילאטיס, שמעתי בחדשות שהיא נפטרה, נעמדתי במקום וכתבתי בדקה וחצי בפתק בנייד שלי"

אבל לא תמיד זה ככה, "יש שירים שיש להם חבלי לידה", ככה היא קוראת להם, הם שמורים אצלה בפתקים ומחכים שתמצא עבורם  את המילים המדייקות.

 

מה האתגר הכי משמעות שלקחת על עצמך?

"לפרסם את מה שאני כותבת" היא משיבה בחצי חיוך.

"בדור שלנו ,שהמשוררים שגדלנו עליהם היו ענקים כמו עמיחי ואגי משעול, ההשוואה ככותבת שירים היא אתגר .

אני שמה בצד את מה יגידו ומאמינה שבסך הכל העולם מפרגן. בזכות האמונה הזאת אני עושה דברים שאני רוצה, נותנת לאימפולסיביות שבי לפעול. בא לי משהו אני עושה אותו"

nor
nor
nor

בעבודה שלי בליווי תוכן לעסקים קטנים אני נפגשת המון עם שני מחסומים שמעניין אותי לבדוק אותם גם עם עינת.

החשש מביטוי – אולי בשפה מדוברת הוא חשש מלבטא את מי שאני באופן רחב, כולל עמדות ודעות שאולי לא בהכרח יהיו "לטובתי" או לטובת העסק. והשני הוא חשיפה, יותר נכון גבולות החשיפה.

אז אני שואלת את עינת לגבי זה , כי התחושה שלי מהכתיבה והשירים שלה היא שהיא מרשה לעצמה להתבטא בצורה מאד חופשית.

"אני נמנעת להתבטא במקומות שבהם אני מרגישה שהדעה שלי תצבע את כל המניפה שאני בצבע אחד. שאנשים יפסיקו לראות את המקומות בהם אנחנו דומים ויראו רק דבר אחד. זה בדרך כלל סביב פוליטיקה ולכן אני נמנעת."

ולגבי חשיפה, איפה עובר  הגבול מבחינתך בין האישי והציבורי?

בשירים וסיפורים שאני כותבת על המשפחה שלי ואני יודעת שהם לא ירגישו נח עם החשיפה שלהם. אני משאירה את זה אישי.

nor
rrem

אני בטוחה שהייתם רוצים להמשיך ולעקוב אחרי עינת והיצירה שלה, אז בבקשה

 

פייסבוק

אינסטגרם

ואשמח לשמוע מכם מה לקחתם מהמפגש הזה עם עינת, או מה הייתם שמחים לשמוע ממנה ואולי לא שאלתי.

להתראות בדרינק הבא