עם הילה שלזינגר
לפני שנצלול לשיחה שלי עם הילה בלונג דיסטאנס, היא מאיטליה ואני מישראל המסוכסכת, רציתי להגיד רגע
היי,
אני כל כך שמחה ומעריכה את זה שאת כאן, קוראת את זה והכי אשמח שתשאירי לי סימן בתגובה או באופן אישי, אחרת רק אנחש שהיית, שקראת ואקווה שהתחברת.
זנחתי להרבה מאד זמן את הבלוג הזה, התמקדתי בפוסטים מסוג "רעיונות תוכן לעסקים", אבל לאחרונה מדגדג לי לחזור לכתיבה פה ולראיונות עם נשים מעוררות השראה עבורי, לשוחח על נושאים שמעסיקים אותי לא מעט וגם את בעלות העסקים שאני מלווה – יצירתיות ואיך שומרים ומלבים אותה כל פעם מחדש, ללמוד על דרכים ומקורות השראה, ועל היכולת להתמיד למרות השחיקה של החיים עצמם והחיים במדינה המשוגעת והאינטנסיבית שלנו.
אני רוצה ללמוד עוד על היכולת לבוא לידי ביטוי, על דרכים לשמר ולעורר יצירתיות ולכן אני משוחחת כל פעם עם אורחת אחרת, בעלת עסקים, על ביטוי ויצירה, על מקורות ההשראה שלה, על אתגרים בדרך, חשיפה והתמדה.
בפוסטים האלה אני יושבת לשיחה עם דרינק ביד ואהבה בלב עם נשים מעוררות השראה.
השיחה הספציפית הזאת מתנהלת כאמור( לונג דיסטאנס ) בזום, בשעת צהריים, בהפסקה מיום העבודה ולכן הדרינק של הילה – אפרול שפריץ – הוא מטאפורי בלבד , גם שלי, בכוס הכחולה שמכילה בדרך כלל אוזו עם קרח הפעם יש מים קרים.
אז שנתחיל?
כמה מילים על הילה
היא הייתה עורכת ובימאית סדרות דקומנטריות בטלוויזיה.
היא פסיכותרפיסטית המתמחה בטראומה וחרדה.
הילה היא בעלת הפודקאסט המצוין "מקום טוב לרגשות" במשותף עם ד"ר ענת כרם אנגל.
היא מרצה וחוקרת את עולם הרגשות הלא זוהרים.
הילה היא חברה חדשה שלי והכי משמח בזה שמהר מאד החברות הטריה הזאת הפכה לעמוקה ומשמעותית עבור שתינו, זה סוג של פלא מבחינתי מעל גיל 50 ואני מוקירה ומעריכה אותה כל כך.
קצת מוזר לנו בהתחלה הזום. אנחנו רגילות לחיבוק, לעיניים קרובות, למגע. לוקח קצת זמן להתחמם, אני שואלת את הילה איפה היא יושבת וזוכה לסיור בבית האיטלקי שבו הם חיים בחודשים האחרונים : זוגות זוגות כמו בתיבה – הילה ואייל, הבנות ג'ואיה ואמיליה, שני כלבים ושני חתולים.
הילה אומרת שהיא בתקופה שהיא מרגישה שאינה מחדשת. "זאת תקופה של כל כך הרבה שינויים – מיקום, שפה, הוויה, תרבות, אנשים…" היא אומרת, "הבנתי שלפני שאני מחפשת יצירתיות אני צריכה שתהייה לי מערכת "רגועה", התבוננות פנימה. המערכת עדיין לא מכירה את כל החדש כדי לקבל ולקחת השראה."
ובכל זאת לאט לאט החיים במדינה ועיר זרה, יכולת ההתבוננות וההקשבה הרגישה שלה והעוגנים היומיומיים שמלווים אותה גם שם (מדיטציה, יוגה, ריצה, כתיבה) מתחילים לחלחל וליצור מקורות חדשים להשראה.
אחד ממקורות ההשראה האלה במילנו הם אנשי הגיל השלישי – אני מופתעת מעט והיא מציירת לי תמונה שקל לי לראות:
היא מתארת בני זוג מבוגרים מאד צועדים בפארק או ברחוב שלובי זרוע, בעלי הופעה פשוטה ומטופחת. הם נראים בריאים וכשמתקרבים מעט היא יכולה לראות את העיניים והמבט – "עיניים חיות" היא קוראת למבט הזה.
"זאת השראה עבורי" , היא אומרת, "אולי כי אני טיפוס רומנטי, וזה גם נכון שהחיים פה הרבה יותר רגועים מבארץ ובכל זאת השראה שאפשר גם ככה, וכמה זה יפה ונכון"
אני נשארת עם התמונה הזאת בראש והילה ממשיכה לספר על ההשראה שהיא מקבלת מההוויה הרגועה בהתנהלות האנשים שהיא פוגשת.
היא מספרת לי על אנשי המקצוע שעבדו אצלם בבית, מתארת את הפסקת הצהריים שהם לוקחים לעצמם, יוצאים, אוכלים בנחת , לא לפני שריכזו את כלי העבודה בצורה מסודרת, חוזרים אחרי שעת ההפסקה וממשיכים לעבוד.
בעוד היא מדברת אני נזכרת באנשי המקצוע שעבדו לא מעט אצלנו בבית ואיך התחושה הייתה לגמרי שונה והרבה פחות רגועה.
כשאנחנו משוחחות על ההבדל הזה היא אומרת שלתחושתה האיטלקים מכבדים את הזמן שלהם, מכבדים את הוולביינג, שהם נוכחים יותר – פחות בטלפון ויותר עיניים ושיחות.
"אני מקבלת השראה מהקצב שקיים פה. הרבה חיים – מפגשים עם אנשים, חיוך, שמחה"
"ויש השראה קבועה בחיי, זאת השראה שאפילו התעצמה פה בגלל הריחוק מהמשפחה המורחבת ומהחברים בארץ והיא מהזוגיות שלי עם אייל ומהבנות שלנו אמיליה וג'ואיה.
"אני מאמינה שבסופו של דבר כל חוויית החיים קשורה למערכות יחסים""
אני חווה את הילה כאשה מאד יצירתית, אני חושבת שזה היה החיבור הראשוני אליה, קראתי את מה שהיא כתבה בפייסבוק, בסך הכל פוסט והיה בו כל כך הרבה ממנה, נשארתי לעקוב.
עם הזמן הבנתי כמה היא יצירתית. שילוב מופלא בין חלימה, חיבור לעצמה, אומץ והיכולת לנוע בגמישות וביציבות. יצירתית דרך החיבור לרגשות המגוונים שביניהם היא נעה ומייצרת חיבורים מאותו הסוג עם אנשים אחרים, מטופלות ומטופלים, חברויות ברשתות החברתיות ובמערכות היחסים הכי אישיות שלה.
כשאני אומרת לה בואי נדבר על יצירתיות
היא מספרת לי שרקדה כל החיים, ניגנה בפסנתר, כתבה שירה למגירה (ולעיתים רחוקות גם פרסמה) וקראה ספרים. אני מבינה כמה הקרקע הזאת ממשיכה להיות העוגן או העוגנים גם היום בחייה.
היא מספרת לי שהכתיבה הפכה להיות היצירה שלה, ממש מדגדג לה לכתוב, גם אם זה "רק" פוסטים בפייסבוק.
ותנועה
"באירוע הבריאותי שלי עשו לי הרבה M.R.I ו M.R.A. זה היה קשה, לא לזוז הרבה זמן, היה לי קר, היה לי קשה לנשום."
האירוע הבריאותי שעליו הילה מדברת קרה לפני חמש וחצי שנים. אירוע מוחי שכלל טיפול נמרץ ושיקום של כמעט שנה שהסתיימה בהחלמה מלאה שהפתיעה גם את הרופאים הבכירים. בתהליך הריפוי היא דיברה על הפחדים ונתנה מקום לרגשות הלא זוהרים, עצם ההנחה שלהם במרכז וחוסר ההסתרה אפשרה ריפוי והביאה הרבה שקט למערכת הפנימית ,לגוף ולנפש
"באחת הפעמים שהייתי צריכה לעבור בדיקת M.R.I השתמשתי בדמיון" הילה ממשיכה,
"דמיינתי שאני במופע סולו במחול מודרני, מאחורי רעש של מסכי הרקע למופע, וכך חוויתי 48 דקות מדהימות שעברו לי כמו דקות בודדות . כשקמתי מהבדיקה הטכנאי שאל אותי איך הייתי כל כך רגועה, אמר שהוא ממש הרגיש את זה.
מה עוזר לך להיכנס לעולם הדמיון?
תרגילי נשימה, מדיטציה, ריצה, דפי בוקר .
"אני לא יוגיסטית ולא מרתוניסטית" התרגול מאפשר לי נוכחות, תחזוקה פיזית – גם ניקיון לראש וגם תנועה של רעיונות ומחשבות ."
בואי נדבר על הרשתות החברתיות
"אני מתקשרת ברשתות החברתיות, לא אגיד שזה לגמרי נטול פילטרים עם זאת חשוב לי לשתף את הגם וגם. כנות מבחינתי זה להראות ולבטא את המורכבות של החיים.
גם את השפע, כפי שאני חווה אותו – אהבה, זוגיות, משפחתיות, ולצד זה את המורכבות, הקושי והאתגרים, אני גאה בשניהם באותה המידה.
חשוב לי להעביר ידע, לבטא את תפיסת עולמי, לנרמל את הצד הפחות זוהר של הרגשות, זאת שליחות מבחינתי. אנשים שדיברו ממקום של רגשות תמיד היוו השראה עבורי"
איזה קווים אדומים שמת לך לשיתוף?
"אישיים של בן הזוג שלי, אישיים בינינו – כל דבר שיחשוף אותו ואישיים של הבנות שלנו.
למעשה כל מה שיפגע במישהו אחר אני לא משתפת ואם יש משהו שקשור במשהו אחר אני תמיד אבקש אישור. את הגבולות שלי אני מרגישה בגוף ללא מאמץ.
"יש הבדל בין להביע רגש לחשיפת פרטים "
כמעט לקראת סוף השיחה ביננו אני מעלה את אחת המילים שמלוות אותי המון שנים – התמדה
ושואלת את הילה אם היא אישה מתמידה (עונה לעצמי שכן) ואם כן אז איך ומה היא עושה כדי להצליח.
"אני מתמידה במערכת היחסים שלי עם עצמי" היא מפתיעה אותי ובעיקר מורידה לי אסימון ענק.
"בא לי לפגוש את עצמי במקום טוב יותר, אני לומדת לנהל את עצמי ואת הרגשות שלי טוב יותר דרך המפגש הזה , ככל שהמפגש שלי עם עצמי יותר טוב, קל לי יותר."
וככה ברגע הבנתי.
תובנות ועצות – אישה כל כך חכמה, לא אקח ממנה בשביל כולנו?
ברור שביקשתי.
- העסק הוא אני – לדאוג לוול ביאינג שלך כדי ליצור תנועה
- להיות ב doing גם אם יש לך סימני שאלה, כי תנועה תמיד מביאה תנועה ( לא לתת לביקורת וחוסר מושלמות לתקוע ולעצור את התנועה)
- תנועה תמיד עדיפה מתקיעות.
- להכניס כל הזמן דברים חדשים לחיים ולעשות את זה בבייבי סטפט , בעדינות וברכות
- לא להיאחז – גם בתקופות של שפע וגם של פחות, לא להיאחז בשום דבר, החיים הם דינמיים " החיים זה מה שקורה כרגע"
- לשים לב לשפה הפנימית – עד כמה היא חיובית השפה היא הדהוד של התודעה – להגיד הרבה מילים טובות וחיוביות כל יום על עצמך על אחרים על דברים שקורים ורואים
- כל התמונות צולמו ע"י הילה, אמיליה וג'ואיה. נכון שהן מדהימות?!
את הילה תוכלו לפגוש בפודקאסט שלה "מקום טוב לרגשות "
ולעקוב אחריה באינסטגרם ובפייסבוק
אשמח לשמוע ממך מה לקחת מהמפגש הזה עם הילה, מה היית שמחה לשמוע ממנה ואולי לא שאלתי.
ועד הדרינק הבא
לחיים!
תשמרי על עצמך בתנועה שמחה
תמר.
