6 ימים בשבוע 5 ק"מ
בסוף אוגוסט 2020 התחלתי.
זאת הייתה החלטה פשוטה
החלטה ללכת מסלול קבוע 6 ימים בשבוע
כל יום בלי שבת.
למה?
קודם כל החלטה להתמיד
להתמיד במשהו שאני עושה יום יום
במקרה הזה גם בשעה פחות או יותר קבועה
מוקדם בבוקר.
פותחת רגע סוגריים
אם תשאלו אותי אני תמיד חושבת ואומרת לעצמי וגם למי ששואל
שאני לא מהאנשים המתמידים
אני יותר טיפוס של עליה לפיקים ואז ירידה למטה
אולי צעידה קצרה ומתונה לפרק זמן קצר
ושוב טיפוס למעלה בחדות, פיק וירידה
אם הייתי יוצרת להתנהלות שלי גרף בעיני עצמי ככה הוא היה נראה.
הרבה מאד שנים ממש קינאתי במתמידים.
חברה שעובדת באותו מקום מאז שהשתחררנו מהצבא
חברה שנמצאת באותו המשרד כבר מעל 20 שנים
ושתיהן מרוצות ואוהבות את העבודה שלהן
מרוויחות שכר מעולה
ומתמידות.
התמדה מבחינתי הייתה שווה להישג ,ליציבות וביטחון, להצלחה.
להתמיד מבחינתי זה אתגר.
להתמיד באותה עבודה
להתמיד בפעילות גופנית
להתמיד בתזונה בריאה
עם אנשים אני דווקא יודעת להתמיד טוב מאד
במהלך החיים שלי עם חלקם טוב מדי.
סוגרת סוגריים.
לצאת 6 בקרים בשבוע להליכה זאת התחייבות שלי כלפי עצמי
כמו ההתחייבות להפסיק לעשן לפני יותר מ- 4 שנים.
מסוג ההתחייבויות שהידיעה שאני נאמנה להן ממלאה אותי בשמחה
ובתחושה עמוקה של גאווה.
איך אני גורמת לזה לקרות כל יום?
את הקושי לקום אני מנצחת ע"י דיבור פנימי שבו אני אומרת לעצמי
"הבטחת לעצמך, קומי תתלבשי וצאי" וזה עובד
ואני עוזרת לעצמי כדי שבטוח אצליח.
בגדי הספורט כולל גרביים ונעליים מוכנים כך שאוכל להתלבש גם בחושך
מקום קבוע, תלויים ומוכנים, אין זמן לבזבז, להתעכב ולחפש, רק אוטומט של לעשות.
גם האזניות במקום קבוע, לשלוף, לחבר ולבחור עם מה אני הולכת היום.
התחלתי עם פודקסטים.
"שיר אחד" שהיה תענוג אמתי, את "ביסמוט ויפרח" חרשתי כולו, לדעתי לא החמצתי אף פרק וממש נהניתי ללכת אתו.
אחר כך טעמתי פודקסטים נוספים
נהניתי מהדרך עם שירלי יובל יאיר, "חושבים טוב" של יהודית כץ, "מיינדסט" שתמיד מוסיפים לי פרספקטיבה על הדברים שאני מתמודדת אתם באופן אישי.
כשמרעיש לי מדי כל הדיבורים האלה ואני מתעייפת אני עושה הפסקה וצוללת חזרה למוזיקה, קיבלתי לא מעט המלצות מעולות שלא רק שאני הולכת איתם לפעמים גם רצה חלק מהמסלול ועקב המצב ההזוי שבו כל בני הבית לומדים ועובדים מהבית
האזניות יורדות למקלחת וחוזרות לאוזניים שלי כדי שאוכל לעבוד באיזשהו סוג של ריכוז.
ובחוץ אני מתחילה לנוע.
היום רק התחיל לעלות, השמש אדומה אדומה וגדולה בשעות האלה
והיא עולה מהר ואני צופה בה בהשתאות יומיומית.
בחוץ שדות ירוקים ועדיין לא מעט קוצים וגוונים של חום וירוק.
בחוץ ההולכים והרצים
ההולכות והרצות וגם רוכבי האופניים
חלקם מברכים אותי לבוקר טוב ואני אותם וחלקם שקועים בעצמם
במחשבות ובמאמץ לא פוגשים את מבטי.
הרבה קבועים וקבועות שאני פוגשת כמעט כל יום וככה הדרך נהיית עוד יותר מוכרת וידידותית.
שישה ימים בשבוע אני הולכת 5 קילומטר בהתמדה
וההתמדה הזאת המחויבות הזאת מחלחלת למקומות אחרים בחיי היומיום שלי
שומרת אותי במסגרת שבה אני מחויבת להתמיד ולעשות יום יום את מה שהחלטתי.
ההתמדה והמחויבות הזאת היא שלי לעצמי וזה המיצוי של המהות שלה.